חודש ושבוע. החופש הארוך ביותר שהיה לי מאז ימי בית הספר. חופש ללא תוכניות פרט לתאריך ומיקום נחיתה וחזרה. חופש. ללא חיבוטי נפש, ללא חקירות עצמיות, ללא תוכנית פעולה, ללא מטרות. רק להיות.
יום שלישי, 8 ספטמבר, 9 בערב. נחיתה בניו יורק. מרגיש טבעי לגמרי. איזה כיף. אין תחליף לתחושה הרגועה, אף אחד לא דוחף/נוגע/נובח/מתווכח. חיוך, בבקשה, סליחה, שיהיה לך יום נפלא. וזה עובד.
הבעיה מתחילה בתחום הקולינרי לתפרנים וחובבי מזון משובח, שאינם מוכנים/מסוגלים להסתפק בנקניקיה ב-2$ או ב-Halal food street carts בכל פינת רחוב. אז פתחתי בחיפושים.
