תאוות בשרים בנווה צדק

את שרון היפה הכרתי לפני 13 שנה, אי שם בשלהי המאה הקודמת. נפגשנו על יד דלפק הקבלה, אני בדרך לפה והיא בדרך לשם. לקח לנו בערך 37 שניות להפוך לחברות הכי טובות, עניין לא טריוויאלי אצלי. בדיוק מסוג האנשים שתרצה שדווקא היא זו שתהיה שם כשנתקעת בלי יכולת חילוץ מפיסטין בטימבוקטו, כשתהיה בדאון היסטרי עקב משבר נפשי כלשהו ולחילופין כחברה לחיסול טי-בון עם בקבוק ריפאסו של טומאסי. בקיצור, הבחורה תמיד מוכנה לכל תרחיש בשלווה, נועם ושמחת חיים.

אז לשרון יש השבוע יומולדת, וקבענו, כמובן, להפגש לנשנוש קליל.  “יש איזה מסעדה באיזור נווה צדק של בשרים. אנסה להזכר בשם. או מה שתחליטי” היא שולחת לי SMS. ברור. מקום של בשר, אני עונה לה. אז הזמנתי מקום ונחתנו בשעה היעודה, על הבר.
התלבטויות היין הסתיימו כשהמלצרית החיננית הגיעה עם תפריט מיוחד של יינות איטלקיים וכשראיתי את הריפאסו של טומאסי (160 ש"ח) הפור נפל. בעניין האוכל ההחלטה היתה קשה יותר, וניני מיד נחלץ לעזרתנו, שתי בנות חסרות ישע שלא יודעות להחליט. הוא התחיל לירות רשימות למלצרית, וכמובן שלא העזנו להתערב. הרשימה כללה קרפצ’ו, סלט עשבי תיבול, טבעות בצל (הרמתי גבה אך לא במחאה נמרצת), T-Bone קטנטן של 750 גרם ותוספות של גרטן תפוחי אדמה ותרד בשמנת.
קודם כל הגיע לחם עם שום קונפי וזיתים בשמן זית. הצלחתי לא לטעום מהלחם אלא רק מהזיתים המשובחים והשום. שרון אומרת שהלחם מעולה.

הקרפצ’ו. מה יש לי לומר על הקרפצ’ו. סוף סוף מישהו מתייחס אליו בכבוד. קודם כל, צלחת שהיא הרבה מעבר לדוגמית המקובלת במחוזותנו, גם בשטח וגם בגובה. מרגישים את הבשר (המשובח), הוא לא טובע בשלוליות ענק של שמן זית ובלסמי, ולא נקבר תחת הררי פירורים דמוי גבינת פרמזן ועלי בייבי. בשר ראוי לשמו, מתובל בעדינות ובדייקנות, טעים טעים. מרוב התלהבות שכחתי לצלם את הצלחת במלוא הדרה, ונותרו רק שאריות.
יחד איתו הגיע הארטישוק. מ ע ד ן.  ורד – את חייבת להגיע לשם, להתיישב על הבר ופשוט להזמין איזה 5 מנות, צלחת לימונים וכוס מים. כי בפחות לא תסתפקי.
סלט עשבי התיבול היה מרענן כנדרש, אם כי הייתי שמה מעט פחות מלח ומעט יותר מיץ לימון. אבל למה להיות קטנוניים.

ואז - הגיע מסמר הערב. הבשר. שרון חשבה שאולי זה יהיה קצת יותר מידי, היא לא אוכלת כמויות… בדיעבד יכולנו להזמין גם יותר. לגבי הטעם - אין הרבה מה לומר. אפילו לא גרסתי פלפל מעליו כהרגלי בקודש. פשוט נטו נטו. התחלנו מהסינתה והתענגנו על כל ביס ששר הללויה בתוך פינו. מהר מאד (מהר מדי) הסתיים חלק זה ועברנו לפילה, שהיה נימוח כנדרש אך באופן מפתיע היה גם בעל טעם בשרי וכלל לא אנמי, ללא עזרים טקטיים. התוספות היו טובות, אבל מבחינתי היה עדיף תוספת של עוד קצת בשר מאותו דבר. בשלב הזה בקבוק היין התרוקן ונאלצנו לפנות לסוגיית המנות האחרונות. ההחלטה נפלה על מוס שוקולד בניחוח תפוזים, שהיה טעים וקליל, ובשפה של אנשים שלא אוכלים מתוק – זה מצויין…
החשבון, כולל טיפ של 15% הצליח להגיע ל-500 שקל. שווה ביותר.
ניני, ראה הוזהרת - לפה אני עוד אחזור.
מקום של בשר