רשמים מניו יורק, חגים, 2009

חודש ושבוע. החופש הארוך ביותר שהיה לי מאז ימי בית הספר. חופש ללא תוכניות פרט לתאריך ומיקום נחיתה וחזרה. חופש. ללא חיבוטי נפש, ללא חקירות עצמיות, ללא תוכנית פעולה, ללא מטרות. רק להיות.
יום שלישי, 8 ספטמבר, 9 בערב. נחיתה בניו יורק. מרגיש טבעי לגמרי. איזה כיף. אין תחליף לתחושה הרגועה, אף אחד לא דוחף/נוגע/נובח/מתווכח. חיוך, בבקשה, סליחה, שיהיה לך יום נפלא. וזה עובד.
הבעיה מתחילה בתחום הקולינרי לתפרנים וחובבי מזון משובח, שאינם מוכנים/מסוגלים להסתפק בנקניקיה ב-2$ או ב-Halal food street carts בכל פינת רחוב. אז פתחתי בחיפושים.



קפה וירקות

בניו יורק, כמו בלונדון וברצלונה, המושג "קפה" דומה לזה שאצלנו בכך שהתוצר הסופי הוא נוזל חום. המשקה המסובך יותר, הידוע במחוזותינו כ"קפוצ'ינו" מורכב מאותו נוזל חום וחלב מבועבע ורותח עד אימה. וכך פצחתי במשימה המאתגרת של חיפוש קפה על האי הקטנטן, שיתרומם ולא מעט מעבר להיותו רק נוזל חום. שיטוטים באינטרנט, פורומים וקבוצות דיון אישרו את ההנחה שהמשימה אכן מאתגרת. לבסוף העליתי כמה שמות וכתובות שזכו לביקור ובדיקה. אכן התדליח© הסטנדרטי מדיר רגליו ממחוזות אותם מוסדות מכובדים. Gimme Coffee זכה במקום השלישי, ^{9th st. espresso} ברביעי ו-Despana במקום השני, יחד עם הברוסקטה חמון ומנצ'גו. זוהי בעצם מעדניה ספרדית מעולה. למרבית ההפתעה, הקפה אליו חזרתי שוב ושוב, על שלושת סניפיו, שערב ביותר לחיכי הבלתי מקצועי, היה ארומה, שפרט לקפה (עשוי במדוייק, לא רע בבסיסו, בטמפרטורה הנכונה, לא שרוף ועם קצף מושלם), גם ארוחת הבוקר היתה המשובחת ביותר מבחינתי. ארוחות בוקר בניו יורק לא שמעו על שום טרנד בריאותי. הארוחה צריכה לכלול 48% פחמימות, 48% שומנים והשאר חלבון. לא מקובל לכלול ירקות. גם בארומה הייתי די יוצאת דופן בצלחת ארוחת הבוקר שהיתה עם ערימה מרשימה של ירקות קצוצים דק ולא של מאפים למיניהם..
עדכון ממאי 2011 – לאחר פתיחת Eataly – מתחם האוכל האיטלקי - כאן נמצא הקפה הטעים ביותר. ובכלל – המקום שווה לפחות ביקור ממושך אחד. זהו מקדש אוכל איטלקי, עם שלל מסעדות, גלידריה איטלקית, קפה, שוק של כל מזון שתעלו על הדעת – מאיטליה, כמובן, פירות וירקות טריים וכו'.

אוכל

אוקיי. שתינו קפה, אכלנו ארוחת בוקר. הלכנו לפחות 6-7 ק"מ. עלינו וירדנו עשרות או מאות מדרגות בסאבווי. רעבים? כמה כסף יש לכם? לי לא היה הרבה... אז סיפורים על מסעדות של מאות דולרים עם שמות מפורסמים לא תמצאו כאן. ואני, לאחר שהורדתי מרשימת האופציות הקולינריות את אוכל הרחוב, ולא הייתי מוכנה להוציא מעל 10 דולר למנה פשוטה וקטנה במסעדה (שהופכת ל-20 ומעלה עם שתיה, מס וטיפ), התמקדתי בשלוש אופציות עיקריות: מרקים, סושי מוכן ו – המבורגרים. לא. לא מקדונלד. לא קציצה אפורה שמקורה לא ברור. המבורגר. בשר בקר משובח במיוחד, טחון גס, שלא אבד את מרקמו, שלא הוקפא, נחבט, הושטח ונשרף, אלא הונח ביד רגישה על הגריל למידת העשייה הרצויה (מדיום רייר), וללא תוספים פרט לפלפל ומלח. אבל נתחיל מהקל אל הכבד.

מרקים

על הדרך, המרקים של הרשתות Hale & Hearty ו-au bon pain, הם אופציה זריזה, זמינה וסבירה.
אצל למי שמתיימר להיות ה-Soup Nazi המקורי לקחתי את המרק שלטענתם הוא המפורסם והטעים ביותר, ה-Crab Bisque. אכזבה גדולה. בינוני ויקר.
המרק הטעים ביותר – ה-Lobster Bisque בחנות Lobster Place שנמצאת בצ'לסי מרקט. זוהי חנות דגים ופירות ים מעוררת תיאבון שיש בה גם אוכל מוכן לקחת או לאכול במקום. 3.5 דולר לקופסה קטנה.

סופרמרקטים ו-fast sushi

סושי במגשיות של Take away הם אופציה סבירה לחטוף משהו באמצע השיטוטים בניו יורק. בכל מכולת או סופר קטן או גדול ניתן למצוא מגוון עצום וטרי. בחלקן גם עם אורז מלא לשוחרי הבריאות. שוב, המבחר המעניין ביותר והטרי ביותר נמצא ב- Lobster Place. מכינים את המגשים כל הזמן.
בכל מקרה, מקדשי המזון הבריא שבלינקים הבאים שווים ביקור – גם למצרכים לקחת הביתה וגם במגוון של אוכל מוכן, טרי וטעים:
http://www.edengourmet.com/
http://www.wholefoodsmarket.com/

המבורגרים

אוקי, לקחנו מרק, נשנשנו סושי ואפילו שתינו קפה ראוי לשמו. מה עם האוכל?!
לשבת במסעדה זה דבר יקר. האופציה השפויה, תקציבית, למי שאוהב (כמוני) היא המבורגרים. מאחר ואני קמה מוקדם, מוקדם מכדי לצאת לשוטט בעיר, יש לי כשעה שעתיים כל בוקר לשרוף על תחקירים. וכך הפכתי והפכתי באינטרנט במגזינים שונים כדי למצוא את ההמבורגרים המומלצים ביותר בניו יורק, והשתדלתי לבדוק כמה שיותר...
הראשון שנבחר היה במסעדת Landmarc Tribeca היקרה במיוחד. שם מחיר ההמבורגר נוסק עד ל-16$ בארוחת ערב. לקחנו שני המבורגרים, והתוספת שבחרנו היתה מהמנות הראשונות – מח עצם בגריל. ההמבורגר היה מעולה, ומח העצם הספיק לשני קרניבורים שמודדים את מידת החיבה שלהם זה לזו בנכונות לוותר על ביס מהטעים-טעים הזה... יקר אך שווה ביותר.
לאחר כמה ימים עברנו ל- Zaitzeff East Village- שם לקחנו את ה- Kobe 1/2 LB – המבורגר מבשר קובה שזו הפעם ראשונה שבא אל פי. אין ספק, טעים, אך עוד נכונו לנו המבורגרים מבקר "רגיל" טעימים ממנו. מחירו – 10.75$.
בשיטוטי היומיים בעיר, הגעתי אל ה-Corner Bistro – ב-West Village. נכתבו על המקום סופרלטיבים רבים בעיתונות המודפסת והמקוונת. במילה אחת – אכזבה. אמנם זול – 6$ לצ'יזבורגר, אבל לא כזה שתרצו לחזור אליו (לפחות לא אני...). למען ההגינות יש לומר שההמבורגר סביר ואכיל, וטוב מאד כדי לסתום רעב של שוטטות אינסופית בסכום זה, אך לא זה מה שחיפשנו.
ואז קראתי על Five Napkins Burger והחלטתי לבדוק את הסניף ב"מטבח השטן". המקום הוא מסעדה הנראית מעולה כשלעצמה, עם מנות שרצו מסביבי ונראו מפתות מאד, אך החלטתי לא להסיח דעתי מהמטרה המקורית. מבחר ההמבורגרים גדול מאד וההחלטה נפלה על Burger Salad – המבורגר בקר על סלט עשיר של ירוקים, אנדיב, ירקות שונים וגבינה כחולה. כל ביס גרר אנחות הנאה. אין ספק שזה ההמבורגר הטוב שאכלתי. זה לבדו עושה לי דגדוגים נעימים של זכרון מתוק ורצון עז לחזור ולפקוד את המוסד המכובד ואולי לנסות שם גם מנות אחרות.
את גולת הכותרת, לפחות לפי מוניטין, שמרנו ליום האחרון. מסתבר שבצהריים מגישים המבורגר בפיטר לוגר, ואי אפשר היה לפסוח על המקום. אמנם אכלתי שם מספר פעמים, אך תמיד את המנה לשניים של ה- T-Bone המפורסם. אין ספק שהבשר שם משובח, וציפינו לחוויה גם בעניין ההמבורגר. אז קיבלנו שירות כרגיל בפיטר לוגר, מתנשא ושחצני. ביקשנו להחליף את הצ'יפס בבצל מטוגן וכמעט נצלבנו. קיבלנו המבורגר בינוני למדי (בהשוואה לכל שאר הדגימות למעלה), ומכל הסיפור שמתחיל ב-8$ להמבורגר, הצלחנו לעבור את ה-50$ לפני שירות. כל דבר אחר משקלו נמדד כנראה בזהב... לכאן לא נחזור.